<h1>הפרדס לרש"י ענין יולדת</h1>
<h2>דף לו.</h2>
ענין יולדת. זאת תורת היולדת לזכר או לנקיבה. בזמן הזה כך ישראל נוהגים כר' זירא. דאמר ר' זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות דם טיפה כחרדל יושבות ז' נקיים. לפיכך היולדת זכר בזמן הזה, סופרת שבעה, כדכתיב וטמאה שבעת ימים. שבעת ימים לכתחיל[ה]. ואחר כך תספור ז' ימי נקיים, לפי שכל הנשים בזמן הזה יולדות בזוביהן. לפיכך צריכ[ה] ז' נקיים כשפוסקת מן הדם. ואחר ז' נקיים כל דם שרואה עד שישלימו מ' יום משעת לידה דם טוהר הוא, ומפרשת עונה מעת לעת וטובלת ומשמשת עם בעלה. ואם לא טבלה מגעה טהור לבעלה. ואפילו לא היו לה ז' נקיים. ואם לא פסקה מן הדם משעת לידה עד י' ימים או עד י"א ימים, או פחות או יותר, סופרת ז' נקיים, ואחר כך טובלת ומשמשת עם בעלה. ואחר ז' ימים כל דם שרוא[ה] עד מ' יום לזכר דם טוהר הוא, ותפריש עונה מעת לעת וטובלת ומשמשת. ואם עברו מ' יום כולם ולא פסקו מן הדם סופרת שבעה נקיים. ואין לה ימי טהרתה לימי לידתה. וכן היולדות נקיבה, סופרת י"ד, כדכתיב וטמאה שבועיים. ואם נפסקה מן הדמים באלו י"ד ימים, סופרת ז' נקיים, אחר אלו י"ד שכל הנשים בזמן הזה יולדות בזוביהן. ואחר ז' נקיים כל דם שרואה עד שימלאו פ' יום מעת לידה, דם טוהר הוא, ומפרשת עונה מעת לעת, ומשמשת עם בעלה. ואם לא טבלה מגעה טהור לבעלה. ואפילו לא היו לה ז' נקיים. ואמרי' לא פסקה בי"ז יום מעת לידה מן הדם עד כ' יום או כ"ב, או פחות או יותר, יושבת בדמיה עד שתפסיק ומונה ז' נקיים וטובלת. וכל דם שרואה אחר שבעה נקיים עד שישלימו פ' ימים מלידתה דם טוהר הוא. ואם עברו השמונים יום בלא ז' נקיים, ולא פסקה מן הדם כשתפסוק מן הדם סופרת ז' נקיים ומשמשת, ואין לה ימי טהרה, שהרי נבלעו ימי טהרתה בימי לידתה. וז' נקיים אלו צרוכין שיהיו רצופין, ולא יהיו מפוזרין.
<h2>דף לח:</h2>
ט' פסוקין יש במזמור, יענך ה' ביום צרה. כנגד ט' חדשים שהאשה מתעברת בהן. ובשעת לידה אומר. מי שענה לכל חייתא הוא יענה אותך.
<h2>דף סו.</h2>
ענין יולדת. זאת תורת היולדת לזכר או לנקיבה. בזמן הזה כך ישראל נוהגים כר' זירא. דאמר ר' זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות דם טיפה כחרדל יושבות ז' נקיים. לפיכך היולדת זכר בזמן הזה, סופרת שבעה, כדכתיב וטמאה שבעת ימים. שבעת ימים לכתחיל[ה]. ואחר כך תספור ז' ימי נקיים, לפי שכל הנשים בזמן הזה יולדות בזוביהן. לפיכך צריכ[ה] ז' נקיים כשפוסקת מן הדם. ואחר ז' נקיים כל דם שרואה עד שישלימו מ' יום משעת לידה דם טוהר הוא, ומפרשת עונה מעת לעת וטובלת ומשמשת עם בעלה. ואם לא טבלה מגעה טהור לבעלה. ואפילו לא היו לה ז' נקיים. ואם לא פסקה מן הדם משעת לידה עד י' ימים או עד י"א ימים, או פחות או יותר, סופרת ז' נקיים, ואחר כך טובלת ומשמשת עם בעלה. ואחר ז' ימים כל דם שרוא[ה] עד מ' יום לזכר דם טוהר הוא, ותפריש עונה מעת לעת וטובלת ומשמשת. ואם עברו מ' יום כולם ולא פסקו מן הדם סופרת שבעה נקיים. ואין לה ימי טהרתה לימי לידתה. וכן היולדות נקיבה, סופרת י"ד, כדכתיב וטמאה שבועיים. ואם נפסקה מן הדמים באלו י"ד ימים, סופרת ז' נקיים, אחר אלו י"ד שכל הנשים בזמן הזה יולדות בזוביהן. ואחר ז' נקיים כל דם שרואה עד שימלאו פ' יום מעת לידה, דם טוהר הוא, ומפרשת עונה מעת לעת, ומשמשת עם בעלה. ואם לא טבלה מגעה טהור לבעלה. ואפילו לא היו לה ז' נקיים. ואמרי' לא פסקה בי"ז יום מעת לידה מן הדם עד כ' יום או כ"ב, או פחות או יותר, יושבת בדמיה עד שתפסיק ומונה ז' נקיים וטובלת. וכל דם שרואה אחר שבעה נקיים עד שישלימו פ' ימים מלידתה דם טוהר הוא. ואם עברו השמונים יום בלא ז' נקיים, ולא פסקה מן הדם כשתפסוק מן הדם סופרת ז' נקיים ומשמשת, ואין לה ימי טהרה, שהרי נבלעו ימי טהרתה בימי לידתה. וז' נקיים אלו צרוכין שיהיו רצופין, ולא יהיו מפוזרין.
